רִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה וְאִין יִסְבּוֹר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי וּבִלְבַד בְּדָבָר שֶׁהוּא זָקוּק לִיתְּנוֹ לְכֹהֵן אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ זָקוּק לִיתְּנוֹ לְכֹהֵן אוּף רִבִּי מוֹדֵי דְהִיא מַתְנִיתָא הִפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וּמֵת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתוֹ כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִין אֵין חַייָבִין בְּאַחֵרָיוּתוֹ אֶלָּא כְפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר בְּפִטְרֵי חֲמוֹרוֹת שֶׁנָּֽפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן מִכֵּיוָן שֶׁהִפְרִישׁוֹ קִדְּשׁוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דהיא מתני'. כלומר דדמיא הא להא דתנינן במתני' בפ''ק דבכורות המפריש פדיון פטר חמור ומת השה קודם שנתנו להכהן ר''א אומר חייב באחריותו כחמש סלעים של בן שהוא חייב באחריותן עד שיבואו ליד הכהן:
אלא כפדיון מעשר שני. דאם הפריש ואבד אינו חייב באחריותו ומודי ר''א בפטרי חמורות שנפלו לו מבית אבי אמו כהן וכגון שאותו אבי אמו כהן נפלולו מבית אבי אמו ישראל דאז חייבין הן בפדיון דברשות ישראל נולדו:
מכיון שהפרישו קדשו. ובזה יוצא י''ח וא''צ ליתן לכהן אלא מעכבן והן שלו דמאי דהוה חייב כהן המורישו והיינו להפריש הפדיון לאפקועי איסורייהו. ונוטל השיין לעצמו שהרי כהן הוא ה''נ עושה זה הישראל היורשו דדמי כמי שהורישו השיין וה''ה הכא דדמי כמי שהורישו אבי אמו כהן לאלו התשלומין ואף לרבי די בהפרשה שהפרישה בתחילה:
א''ר בון בר חייה. דלא היא דלא תדחוק לאוקמי פלוגתייהו בפלוגתא דתנאי אלא דאף אם יסבור רשב''ל כרבי נמי אתיא שפיר ובהא פליגי דר''ל סבר דאע''ג דקאמר רבי מתנתו מקדשתו ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן יאבל בדבר שאינו זקוק ליתנו לכהן כהאי דהכא דהוא יורש משל אבי אמו כהן אף לרבי יוצא הוא בהפרשה בלבד:
ר' יוחנן כרבי. אדלעיל קאי הא דקאמר גבי גזל תרומה משל אבי אמו כהן דצריך לשלם לשבט משום דס''ל כרבי בהאי ברייתא דת''כ דלעיל דמתנתו מקדשתו מלאכול ולחייבו עליו קרן וחומש והלכך נמי בעינן דיתן לכהן אחר מהשבט דקפיד רחמנא אנתינה ליד כהן ור''ל ס''ל כראב''ש דקאמר הפרשתו מקדשתו וכשהפריש כבר קדשה ואע''ג דלא באה ליד הכהן והלכך בגזל של אבי אמו כהן א''צ ליתן להשבט ואם אכלה מעכב לעצמו התשלומין:
אָכַל תְּרוּמַת חָבֵר מְשַׁלֵּם לְחָבֵר. תְּרוּמַת עַם הָאָרֶץ מְשַׁלֵּם לְעַם הָאָרֶץ. וְלֹא נִמְצָא מוֹסֵר טָהֳרוֹתָיו לְעַם הָאָרֶץ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹתֵן שְׁתֵּיהֶן לְכֹהֵן חָבֵר וְנוֹטֵל דְּמֵי אַחַת מֵהֶן וְנוֹתֵן לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר הַפְרָשָׁתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר מַתְּנָתוֹ מְקַדְּשָׁתוֹ בְּלֹא כֵן אֵינוֹ צָרִיךְ זְכִייָה. אָמַר לָהֶן בִּמְזַכֶּה עַל יְדֵי אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אכל תרומת חבר וכו'. בתוספתא פ''ז גריס הכי כשם שאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר כך אין משלמין קרן וחומש אלא לכהן חבר האוכל תרומת עם הארץ משלם קרן וחומש לכהן חבר וחבר נוטל דמים ומפייס את העם הארץ תרומת חבר ותרומת ע''ה שנתערבו כופין את הע''ה למכור את חלקו. ונראה דגי' אחרת היה להם בהתוספתא באוכל תרומת ע''ה דמשלם לע''ה ולפיכך פריך ולא נמצא מוסר טהרותיו לע''ה שהרי התשלומין דין תרומה להם וקאמר כיצד הוא עושה נותן שתיהן לכהן חבר כלומר אף בתרומת ע''ה נותן התשלומין לכהן חבר ואותו החבר נוטל דמי אחת מהן והוא כדי תרומת ע''ה ונותנו לכהן ע''ה. וזהו כמו הגי' דהתוספתא לפנינו:
אתיא כמ''ד הפרשתו מקדשתו. דאילו למ''ד מתנתו מקדשתו א''כ היה צריך זכיה שהע''ה יזכה להחבר שיקבל בשבילו דאי לאו הכי אין האוכל הזה יוצא ידי חובתו בתשלומין שהרי צריך ליתנו ליד הכהן שהתרומה שלו והשיב לו דאה''נ דמיירי במזכה להחבר ע''י אחר:
לֹא הִסְפִּיקָה לְשַׁלֵּם עַד שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה. אִיתָא חֲמִי אִילּוּ הָיָה לָהּ כַּמָּה מַעְשְׂרוֹת שֶׁמָּא אֵינָן שֶׁלָּהּ. תַּמָּן מַעְשְׂרוֹת מְסוּייָמִין בְרַם הָכָא תְּרוּמָה אֵינָהּ מְסוּייֶמֶת. מַה דָמֵי לָהּ פִּיטְרֵי חֲמוֹרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איתא חמי. ומתמה הש''ס בא וראה מאי קמיבעיא ליה הרי אלו היה לה כמה מעשרות כלומר תרומות ותרומת מעשר שהם לכהן ונתן לה בעלה ולא הספיקה לאכלן עד שנתגרשה שמא אינן שלה דאף שאינה אוכלת אותן שלה הן למכרן לכהן וא''כ ה''ה נמי באלו התשלומין שתוכל לעכב החומש לעצמה:
תמן. הדר קאמר הש''ס דלא היא דלא דמיא דתמן מה שנתן לה בעלה מהתרומות ומעשרות לאכול מסוימין הן וכבר קנתה ונמצא אע''פ שעכשיו אינה יכולה לאכלן שלה הן כדי למכרן אבל הכא תרומה אינה מסוימת כלומר הך תרומה שאכלה ומתחייבת בחומש מקודם שנשאת להכהן אינו דבר מסוים לשתקנה אותה דמי הקנה לה ועוד דהחומש בעצמו אינו דבר מסוים דלעולם משלמין חומש על חומש וכל דבר שאינו מסוים אינו נקנה לה:
מה דמי לה פטרי חמורות. כלומר ואם תדמה איזה דין לתרומות ומעשרות שזכתה בהן בעודה נשאת לכהן ושלה הן פטרי חמורות הוא דאת מדמי לה כדאמרינן בסוף הלכה דלעיל בישראל שנפלו לו פטרי חמורות מבית אבי אמו כהן דא''צ ליתנם לכהן אלא מעכבן והן שלו דאלו הוו ג''כ כדבר המסוים וקנה במה שתחת ידו כמו דבר המסוים מתרומות ומעשרות שזכתה בהן בעודה תחת בעלה:
משנה: הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְהֵן מְשַׁלְּמִין אֶת הַחוֹמֶשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הֵן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶן דְּמֵי סְעוּדָתָן. הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל דְּמֵי תְרוּמָה. אֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קַרְנַיִם וְחוֹמֶשׁ. קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ מִן הַחוּלִין וְקֶרֶן דְּמֵי תְרוּמָה. גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין וְקֶרֶן שֶׁאֵין בְּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה וּמִן הַהֶבְקֵר וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הַהֶקְדֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מִתִּירִין בְּאֵלּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הן משלמין קרן וחומש. מן החולין המתוקנין כדין תשלומי תרומה והוא משלם להן דמי סעודתן כפי דמי חולין שהיה צריך להאכילן והן יתירין מדמי תרומה וכדמפרש בגמ' לפי המסקנא שאע''פ שאכלו מ''מ הואיל ונפשו של אדם חותה מדבר האסור שהוא קץ ממנו לא נהנו מאכילה זו והלכה כחכמים:
מתני' המאכיל את פועליו וכו'. הוא משלם את הקרן שהוא הגוזל והן משלמין את החומש לפי שהן השוגגין ותשלומי חומש בהאוכל עצמו תלי רחמנא:
מתני' משלם תשלומי כפל דמי תרומה. שהיא יותר בזול מן החולין לפי שאין לה אוכלין הרבה:
משלם שני קרנים וחומש. קרן אחד וחומשו משלם מן החולין כדין כל תשלומי תרומה להאוכלה בשוגג ועוד קרן אחד שהוא בשביל תשלומי כפל משלם אותו אף מדמי תרומה:
גנב תרומת הקדש. שהקדישה הכהן לבדק הבית ואכלה:
משלם שני חומשין. אחד משום אוכל תרומה ואחדמשום נהנה מן ההקדש וקרן אחד הוא דמשלם לפי שאין בהקדש תשלומי כפל דכתיב ישלם שנים לרעהו ולא להקדש:
מתני' אין משלמין מן הלקט וכו'. דכתיב ונתן לכהן את הקודש ודריש ר''מ דבר הראוי להיות קודש פרט לאלו שאינן ראויין להיות קדש שהרי פטורין הן מן המעשרות:
ולא מן ההפקר. שזכה מן ההפקר ופטור ממעשרות:
ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו. כלומר תרומתו היא שניטלה אבל לא ניטלה ממנו תרומה גדולה כגון שהקדימו הלוי לכהן בשבלים דאילו ניטלה ממנו תרומה גדולה לא הוה פליג ר''מ דהא הוי כחולין המתוקנים ולא ממעשר ראשון והקדש שנפדו. כלומר שנפדו אבל לא כהלכתן כגון מעשר שני שפדאו ע''ג אסימון והקדש שפדאו ע''ג הקרקע דאילו נפדו ממש מודה ר''מ דכחולין הן:
וחכמים מתירין באלו. כולהו דחשיב במתני' והכי מסיק לה בגמ' והלכה כחכמים:
32a מָחַל וְאַחַר כָּךְ אָכַל תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן גָּזַל תְּרוּמָה מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן עַל דַּעֲתָּךְ דְּתֵימַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. וְהָא תַנִּינָן גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין וְקֶרֶן. וִישַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַתּוֹרָה אָֽמְרָה יָצָא בוֹ יְדֵי גְזֵילָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי תַּרְתֵּין מִילִין אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְלֵית אַתּוּן אָֽמְרִין מֵהֶן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָצָא יְדֵי גְזֵילוֹ וְלֵית אַתּוּן אָֽמְרִין מָהוּ כְדוֹן וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ יָצָא יְדֵי גְזֵילוֹ. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמָקוֹם שְׁחִיטָתָהּ שָׁם תְּהֵא שְׂרֵיפָתָהּ. וְלֵית אַתּוּן מָֽנְהִין מָהוּ כְדוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עַל פִּרְשָׁהּ 32b יִשְׂרוֹף. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי מְקוֹם פְּרִישָׁתָהּ מֵחַייִם שָׁם תְהֵא שְׂרֵיפָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתך דתימר משלם לשבט. ולא מהני מחילת הכהן קשיא והא תנינן לקמן בפרקין גנב תרומת הקדש שהקדיש הכהן לבדק הבית ואכלה משלם שני חומשין חומש אחד בשביל אוכל תרומה וחומש אחד בשביל שנהנה מן ההקדש וקרן אחד הוא דמשלם לפי שאין בהקדש תשלומי כפל:
מחל ואח''כ אכל. שמחל לו הכהן מקודם מה שיאכל תליא בפלוגתא דר''י ורשב''ל:
דאיתפלגון. אם גזל תרומה משל אבי אמו כהן ומת אבי אמו והוא ראוי ליורשו ואכלה:
ר' יוחנן אומר משלם לשבט לכהן אחר מהשבט לפי שצריך להוציא הגזילה מתחת ידו:
ור''ל אמר משלם לעצמו. כלומר מעכב לעצמו וא''צ לשלם לאחר מהשבט דהואיל והוא ראוי ליורשו מחזיק הוא בשלו והשתא במחל לו הכהן ואח''כ אכל תליא נמי בהאי פלוגתא דלר' יוחנן לא מהני מידי וצריך להוציא מתחת ידו וליתן לכהן אחר ולר''ל מכיון דמחל לו הכהן בשלו הוא מחזיק:
וישלם שלשה. ה''פ לדידך קשיא מכדי תנא אחומשין קא מהדר אמאי לא קתני גוונא דמשלם שלשה חומשין והיינו בגזל תרומת הקדש ואכלה דאיכא ג' חומשין חד משום גזל דג''כ יש בו הוספת חומש בשנשבע לו כדכתיב וכדתנינן בפ' הגוזל וחד משום אוכל תרומה וחד משום נהנה מן ההקדש דבשלמא לדידי דאמינא דמהני מחילת הכהן הלכך לא תני בגוזל דלא פסיקא ליה למיתני ביה שלשה חומשין דמכיון דהגזלן ידוע הוא ושייך ביה מחילה וכשמחל לו הכהן פטור הוא מהחומש דאכילת תרומה ונהי דמשום גזל ומשום הקדש איכא דמאן מצי מחיל בהקדש מ''מ חומש דאכילת תרומה ליכא ואכתי לית ביה כ''א שני חומשין ומשום הכי קתני בגונב דלעולם משכחת ביה תרי חומשין דלא שייך ביה מחילה דהא לא ידיע מי הוא הגנב אלא לדידך דאמרת דלעולם לא מהני מחילה לענין חומש דתרומה ואפי' מחל לו קודם שאכלה ושפיר משכחת לה בגוזל תרומת הקדש ואכלה דלעולם משלם שלשה חומשין קשיא אמאי לא תני בגוזל וישלם שלשה חומשין:
ומשני ר' יסא בשם ר' יוחנן. דליתא דלא משכחת בגוזל ג' חומשין דהתורה אמרה יצא בו ידי גזילה דכשמשלם החומש משום אוכל תרומה יוצא בו גם משום חומש בשביל הגזל וכדדריש לקמיה מונתן לכהן את הקדש והלכך בגוזל תרומה ולא של הקדש לית ביה אלא חומש אחד בלבד ואם היא של הקדש אכתי לית ביה אלא שני חומשין ומשום הכי קתני בגונב לאשמעינן דמשכחת נמי גביה דמשלם תרי חומשין:
תרתין מילין. חדא הא ואידך הא דלקמן:
ולית אתון אמרין מהן. מהיכן למד לומר כן:
מהו כדון. ומאיזה מקום שמע ליה וקאמר מדכתיב ונתן לכהן את הקדש והאי את הקדש מיותר דלא ה''ל למיכתב אלא ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן אלא דמלמדנו דמכיון שנתן לו החומש בשביל הקדש יצא נמי בשביל החומש של ידו גזילו:
אתון אמרין. ועוד מה דאתון אמרין בשם ר' יוחנן במקום שחיטתה של פרה אדומה שהוא מחוץ למחנה כדכתיב והוציא אותה וגו' ושחט אותה שם תהא שריפתה ולית אתון אמרין מהו כדון. מהיכן למד זה דמקום שריפתה לא נתפרש בהדיא:
על פרשה ישרוף. כתיב ומפרש מה את שמע מינה וקא''ר ירמיה דבא לומר מקום פרישתה מחיים שם תהא שריפתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source